רעיונות ומחשבות אודות האתיקה של המוסר

מאת עדי עמיחי ואסתר פרת

בהשראת המאמר: Disrupting the right prefrontal cortex alters moral judgement/

Tassy, S., Oullier, O., Duclos, Y., Coulon, O., Mancini, J., Deruelle, C., et al. (2012).

המאמר מציג יכולת ראשונית להתערבות במנגנונים מוחיים המהווים חלק מהחלטות מוסריות, דרך השפעה על אזור בקורטקס הפרונטלי – rDLPFC (right dorso-lateral Prefrontal Cortex). אזור זה נמצא כקשור לאספקטים שונים של החלטות מוסריות. החוקרים ביקשו לבחון שיפוטים בדילמות מוסריות, שמערבות התבלטות בין מקסום הטוב ובין שיקול רגשי. דוגמא מפורסמת לדילמה מסוג זה היא 'דילמת הטרולי', שדורשת מאדם לבחור אם להסיט רכבת ממסלולה ובכך לגרום למותו של אדם אחד אך להציל חמישה, או להימנע מהתערבות, מה שיביא למותם של החמישה. האזור הושתק באמצעות rTMS – השריית שדה מגנטי באמצעות גירויים חוזרים שגורמים לאפקט ארוך טווח יחסית. הקבוצה שעברה את מניפולציית ההשתקה קיבלה החלטה שונה באופן מובהק מקבוצת הביקורת. תוצאות המחקר פותחות אפשרות להשפעה על תחומים רגישים לבני האדם, דוגמת החלטות שנוגעות בערכים, מוסר ואתיקה.

מקס וובר, הוגה הדעות הגרמני, אמר על הרציונליזם שהוא 'הסיר את הקסם מן העולם'. עולם האמונה של ימי הביניים, שהחל להתמוטט תחת התהוות רעיונות הנאורות, הותיר את בני האדם בתוך חלל ריק של חוסר משמעות. תגובות הנגד להתפתחויות אלו שינו סדרי עולם בעצמן, למשל, תנועת הרומנטיקה, וביטויה בלאומיות. נראה שבעולם של ימינו לא נשארו עוד הרבה פינות 'קסם', שהמדע לא מבקש לפרק למרכיביהן הקטנים ביותר. אף על פי כן, אלוהים עדיין קיים בלבבות האנשים. בדתות השונות, הוא זה הגומל בשכר ועונש על מעשי האדם כלפי סביבתו. בעשרת הדיברות ניתנים חוקים בסיסיים של התנהגות מוסרית בין אדם לחברו, אשר מהווים בסיס למשפט עד ימינו. מאז ראשית התפתחותו במאות הקודמות ניסה המדע המודרני להוציא גם את המוסר מחזקת אלוהים, ולתת תשובות לשאלת הערכים ברמות שונות של הקשרים אנושיים – החברה האנושית כולה, תרבויות שונות בתוכה, אנשים פרטיים בתוכן, ולבסוף – המרכיבים של אנשים אלו, ובאופן ספציפי – המוח.

דוגמא לניסיון הסבר ברמת החברה כולה הוא של הפילוסוף בן המאה ה17, תומאס הובס. הוא דיבר על החברה וחוקיה כהסכמה חברתית בין פרטים, אשר מבקשים למלא את תשוקותיהם ללא שום צו מוסרי עליון, אך מבינים שללא הסכמה כזאת הם יוותרו במצב של מלחמת כל בכול (Hobbes, 1651). ברמת התרבויות השונות, מחקרים אנתרופולוגיים מנסים למפות הבדלים בהתנהגות מוסרית ביניהן. מחקר כזה לדוגמא, בחן התנהגות במשחק האולטימטום ב-15 חברות אנושיות שונות. (Henrich et al., 2005). ברמה רדוקטיבית יותר של שאלת היחסים בין בני אדם, רמת האנשים הפרטיים בכל חברה, הפסיכולוגיה מנסה גם היא לתת תשובה למקור ומבנה הערכים. רמה בסיסית עוד יותר היא הרמה הנוירולוגית – חקר המוח. המחקר שהבאנו בוחן את שאלת הערכים ברמה זו.

מחקר ברמה זו מבטא רמת רדוקציה חדשה, מעניינת, ולעתים מפחידה, של המדע המודרני. הפחד מהתערבויות נוירולוגיות מובן בהתייחס לאמונה במידת השליטה שאנו מייחסים לעצמנו על אירועים, שלעתים לסביבה יש השפעה גדולה יותר עליהם (Langer, 1975). איך נוכל לחסום התערבות ישירה ש'מדלגת' על החשיבה החופשית שאנו מייחסים לעצמנו? בדילוג זה טמון ההבדל בין הרמה האחרונה של ניסיון ההסבר של שאלת המוסר, לבין הרמות האחרות. ניסיון להסביר באופן חברתי, תרבותי או אישי את הערכים שלנו, איננו מתנגש עם תחושת השליטה של כל אחד מאתנו לבחור אם להתנהג בהתאם לצו מצפונו, בהתאם ל'אלוהים' הפנימי שבו. מה יקרה ל'אלוהים' זה כאשר ננסה לתת תשובות, ששוללות את ההסברים שבבסיסם קיים צו מצפוני, 'אלוהים' אישי? האם אנו עדים בפני 'הסרת הקסם' מאחת הפינות הקסומות האחרונות שעוד נותרו לנו? המוסר האנושי הוא זה שקושר את חיי בני האדם אחד בשני ומעגן אותם כחברה. הפגיעה ב'קדושתו' ראויה לדיון, ולו למען המדע עצמו. אחת ממטרותיו ואחד מכליו של המדע הוא שבירת מוסכמות, אך תהליך זה ראוי שייעשה בעדינות, ולא, נהיה עדים לתנועות נגד, שמנסות להחזיר את הקסם האבוד, כדוגמת תנועת הלאומיות, שהביאה במאה ה-20 לטרגדיות אנושיות חסרות תקדים.

אף על פי כן, ברצוננו להציג כאן דעה, לפיה אין ממה לחשוש: ההתנהגות המוסרית איננה זקוקה להסבר כדי להתבצע. היא מתבצעת עם הסבר או בלעדיו, ללא קשר אליו. היא איננה רציונלית. היא טבועה בנו עמוק, בין אם בעקבות חינוך, גנטיקה, או שילובם. ניסיוננו להסביר אותה יכול להיקרא רציונליזציה של התנהגותנו, ורציונליזציה זו היא שתוכל להשתנות בהתאם לידע הקיים. דעה זו מתאימה לגישה לפיה לרמות שונות של הסבר מדעי תמיד יהיה מקום. אף על פי שהרמה הבסיסית ביותר – הרדוקציה הגדולה ביותר שנוכל לעשות – תכיל את כמות המידע הרב ביותר על תחום מסוים, רמות פחות בסיסיות יכילו מידע שהרמה הבסיסית איננה יכולה לתפוס (לדוגמא, מידע סטטיסטי: Callender & Cohen, 2010). בהקשר שלנו, לחוקים וערכים חברתיים תמיד יהיה מקום מכובד משל עצמם, גם אם נוכל לפרק התנהגותו של כל פרט בחברה לאלפי חלקים. כך, גם אם הרמה הבסיסית ביותר של הסבר התנהגות מוסרית אליה נוכל להגיע תכיל את כמות המידע הגדולה והמדויקת ביותר, ל'אלוהים' הפנימי שלנו – המצפון – תמיד יישאר מקום מיוחד בליבנו (ולא רק במוחנו).

היבט נוסף שנבקש להעלות כאן בעקבות המחקר הוא שאלת המניעים להתערבות. ההתערבות עשויה לנבוע משני גורמים, טובת החברה וטובת הפרט. אנו עשויים לתמוך בהשפעות על מנגנונים קוגניטיביים ותהליכים ביוכימיים במוח למען התקדמות החברה, יצירת עולם ערכי יותר או סיוע לפרט. דוגמא נפוצה שמעלה דילמה זו היא התרופה ריטלין. גלולות שמטרתן לסייע בקשב וריכוז עשויות לשפר הישגים לימודיים, קשרים חברתיים ואף דימוי עצמי של הילד. עם זאת, פעמים רבות המניע שדוחף לנטילת התרופה הוא הקושי שמוסיף הילד על מוריו וחבריו. יתכן שהתופעות לא מפריעות לילד, אך המורה מתעקש על כך שהילד יטול ריטלין בכדי להקל על הכיתה. דוגמא זו מעלה את הדילמה האתית שתיארנו לעיל – מתי ועד כמה נתיר התערבות מוחית, ובשל אלו מניעים.

המאמר מתאר אזורים שקשורים בהחלטות מוסריות ובמרכיביהן. הוא אמנם ראשוני, אך פותח אפשרות עתידית להתערבות מוחית בהחלטות מוסריות. בשונה מהריטלין, מכיוון שמדובר במוסר, כל התערבות סופה להשפיע על החברה. על אף השוני, גם במקרה זה נוכל להבדיל בין שני סוגים של שימושים אפשריים להתפתחות בתחום. האחד, יאפשר לכל אדם לשפר את רמתו המוסרית, להרכיב את עולם הערכים שלו באופן אוטומטי ויעיל, ולהגיע לתשובה ה'נכונה' בהתאם לערכים אלו בכל דילמה מוסרית שתעמוד בפניו. התערבות כזאת תפתח אפשרות לשיפור אישי מתוך בחירה. שאלת ה'נכונות' נותרת בעינה, ויחלקו בה אנשי הרוח שתומכים במוסר אבסולוטי מול כאלה שמאמינים במוסר רלטביסטי (לקריאה על הגישות השונות: Finlay, 2008).

הסוג השני יאפשר שימוש חברתי להתערבויות בהחלטות מוסריות, למשל במערכת המשפט ומערכות חברתיות אחרות. ייתכנו מצבים בהם החברה תמליץ ואף תכפה על פרטים מסוימים לעשות שימוש בהתערבויות אלו לטובת החברה. דוגמא לשימוש כזה היא תהליך שיקום אסירים, במטרה לשפר את עולם הערכים ותפיסת המוסר שלהם.

למרות ההשוואה לריטלין, אנו רואות הבדל מהותי בין הנושאים. שיפור קשב, ריכוז, זיכרון ותהליכים קוגניטיביים נוספים אמנם דורשים ליבון ודיון אתי, אך השפעה על מוסר היא מהותית הרבה יותר. זוהי השפעה על אישיותו של האדם והגדרת העצמי שלו. כאמור, התערבות והשפעה על מרכיבים אלו דורשת זהירות רבה, וכדי להצדיק אותה יש צורך בסיבות מהותיות. יש לקחת בחשבון את ההשפעות הסוציאליות של התערבויות מסוג כזה, על הפרטים בחברה ועל ההרכב שלה באופן כללי. אפשרות כזאת טומנת בחובה יצירת עולם טוב וערכי יותר, אך מהווה גם כלי מסוכן, שיאפשר שליטה והתערבות במרכיבים הבסיסיים והמהותיים ביותר של הפרטים בחברה, ושל הרקמה האנושית כולה.

ביבליוגרפיה

Callender, C. & Cohen, J. (2010). Special Sciences, Conspiracy and the Better Best System Account of Lawhood. Erkenntnis, 73, 427–447.

Finlay, S. (2008, September 4). Reasons for Action: Internal vs. External. Stanford University. Retrieved August 11, 2014, from http://plato.stanford.edu/entries/reasons-internal-external/

Henrich, J., Boyd, R., Bowles, S., Camerer, C., Fehr, E., Gintis, H., et al. (2005). 'Economic Man' in Cross‐cultural Perspective: Behavioral Experiments in 15 Small‐Scale Societies. Behavioral & Brain Sciences, 28, 795‐815.

Hobbes, T. (1651). Leviathan. London: Willis.

Langer, E. J. (1975). The illusion of control. Journal of Personality and Social Psychology, 32,

311-328.

Tassy, S., Oullier, O., Duclos, Y., Coulon, O., Mancini, J., Deruelle, C., et al. (2012).

Disrupting the right prefrontal cortex alters moral judgement. Social cognitive and affective neuroscience, 7, 282–288.