האם קיימת התאמה בין שיפוט מוסרי לעיבוד קוגנטיבי?

October 11, 2014

מאת נעם כהאן וחיים כהן 

בעבודה זו נדון בתהליך הקוגניטיבי המתרחש בעת ביצוע שיפוט מוסרי. במסגרת עבודה זו נתמקד בפרספקטיבה הדיסקרפטיבית (כיצד אנו מבצעים בפועל שיפוטים מוסרים) ולא בפרספקטיבה הנורמטיבית (כיצד ראוי לבצע שיפוט מוסרי).

במסגרת ניתוח התהליך הקוגניטיבי בעת שיפוט מוסרי, גרין (2001, 2004, 2007, Forthcoming) מציע את המודל הדו מערכתי אשר לפיו בעת שיפוט מוסרי מעורבות מערכת רגשית וקוגניטיבית אשר מתחרות זו בזו. מודלים אחרים בנוגע לתהליך הקוגניטיבי טענו לעיבוד קוגניטיבי אחד בלבד בעת ביצוע שיפוט מוסרי. כך למשל, הידט (2001) טען שהעיבוד שמנחה את השיפוט המוסרי הינו עיבוד רגשי. מודל נוסף הינו המודל של קולברג (1969) שטען כי העיבוד שמנחה את השיפוט המוסרי הינו "עיבוד קוגניטיבי".

מהלך העבודה הוא כדלהלן: ראשית, נגדיר את העיבודים הקוגניטיביים השונים, לאחר מכן נרחיב על המודל הדו מערכתי ועל בעיותיו. לבסוף נדון במערכת הקוגנטיבית שמנחה את השיפוטים השונים ונברר האם מערכת זו עולה בקנה אחד עם המודל של גרין.

 

סוגי עיבודים ושיפוטים

במסגרת הבנת תהליך ביצוע שיפוט מוסרי גרין עורך שתי הבחנות. בהבחנה הראשונה גרין (2007) מבחין בין שני עיבודים קוגניטיביים: "עיבוד קוגניטיבי" הינו עיבוד אשר מקצה קשב לפעילויות מנטליות מאומצות הדורשות זאת ובכללן חישובים מורכבים. העיבוד הקוגניטיבי לא "מקפיץ" התנהגות באופן אוטומטי. למשל, ייצוג של מכונית אינה "מקפיצה" התנהגות סטריאוטיפית של התרחקות או התקרבות אלא מווסתת בהתאם לסיטואציה (Greene, 2007). מערכת זו מכונה בספרות הפסיכולוגית מערכת 2 ומתאפיינת בתפיסה מודעת, פוטנציאל לשליטה קוגנטיבית, עיבוד איטי וגמישות (Greene, 2007; Bruni, 2013; Chaiken and Trope 1999) [בעבודה זו נבחין בין שני קריאות שונות של המילה קוגנטיבי. "קוגנטיבי" במרכאות פירושו מערכת 2. קוגנטיבי בלי מרכאות פירושו עיבוד מידע באופן כללי]. העיבוד השני הינו עיבוד רגשי אשר פועל באופן מהיר ואוטומטי, תוך השקעת מאמץ וזמן מועט וללא תחושה של שליטה רצונית. מערכת זו מכונה בספרות הפסיכולוגית מערכת 1 (Greene, 2007; Bruni, 2013; Chaiken and Trope 1999).

ההבחנה השנייה (2008, 2001Greene, ) היא בין שיפוט תועלתני לבין שיפוט דאונטי. שיפוט תועלתני מתאפיין בחשיבה מוסרית המונחית רק על ידי מבחן התוצאה. זאת בשונה משיפוט דאונטי המתאפיין בכללים האוסרים על ביצועה של פעולה מסוימת גם כשהיא תמקסם תועלת.

 

המודל הדו מערכתי

בחלק זה נדון במודל הדו מערכתי בשני שלבים. בשלב הראשון נדון בהשפעת סוג הדילמה (פרסולני\לא פרסונלי) על סוג העיבוד הקוגניטיבי (קוגנטיבי\רגשי). בשלב השני, נציג את הקורלציה בין סוג העיבוד הקוגניטיבי לסוג השיפוט (תועלתני\דאונטי).

על פי מודל זה, העיבוד הקוגניטיבי אשר ינחה את סוג השיפוט תלוי בסוג הדילמה. לשם כך, גרין (2001) מבחין בין שני סוגים של דילמות מוסריות. דילמות "פרסונליות" אשר מתאפיינות במגע ישיר עם קורבן מוגדר, למשל, לדחוף אדם מגשר בכדי למנוע מקרונית לדרוס חמישה אנשים הנמצאים על פסי הרכבת (להלן: "דילמת הגשר"). הסוג השני הינו דילמות "לא פרסונליות" אשר מתאפיינות במגע עקיף עם קורבן לא מוגדר, למשל, הסטת קרונית הדוהרת לעבר חמישה אנשים אל עבר מסילה בה עומד אדם אחד, כאשר ההסטה מתבצעת באמצעות לחיצה על מתג (להלן: "דילמת הקרונית").

במחקר זה גרין הראה קורלציה בין סוגי הדילמות (פרסולני ולא פרסונלי) לאזורים שונים במוח. כך,  נמצאה קורלציה בין דילמות "פרסונליות" לאזורים במוח המזוהים על פי מחקרים קודמים (Maddock, 1999) עם עיבוד רגשי (גרף 1). בנוסף, נמצאה קורלציה בין דילמות "לא פרסונליות" לבין אזורים במוח המזוהים על פי מחקרים אחרים ( Cohen at el., 1997) עם "עיבוד קוגניטיבי" (גרף 2). גרין ראה בכך חיזוק עבור המודל הדו מערכתי מכיוון שבדילמות מוסריות שונות מופעלים עיבודים קוגניטיביים שונים.

 

 

 

בשלב השני גרין (2004) מחדד את המודל הדו מערכתי בכך שעיקר תשומת הלב היא בקורלציה שבין סוג העיבוד (קוגניטיבי\רגשי) לסוג השיפוט  (תועלתני\דאונטי). מחקר זה התמקד בשיפוטים תועלתניים ודאונטים בדילמות "פרסונליות" המערבות קונפליקט. כך למשל,  משפחה עם תינוק בוכה המתחבאת מפני אויבים המבקשים להורגם. השאלה העולה היא האם הנבדק יבצע שיפוט  תועלתני  ויטען כי נכון להרוג את התינוק בכדי להציל את שאר המשפחה, או שמא יבצע שיפוט דאונטי ויטען כי לא נכון לחנוק את התינוק, דבר אשר יגרום להרג כל המשפחה. אחד מממצאי המחקר הצביע על קורלציה בין שיפוטים תועלתניים (לחנוק את התינוק) לבין אזורים במוח המזוהים עם שליטה קוגניטיבית, בהשוואה לשיפוטים לא תועלתניים (אין לחנוק את התינוק), בהם אין קורלציה כזו. ההשוואה בין השיפוטים השונים נעשתה במסגרת זמן תגובה זהה (גרף 3).  מכאן גרין הסיק כי קיימת התאמה בין סוג העיבוד לבין סוג השיפוט.

 

לסיכום, המודל מראה כי סוג הדילמה נמצא בקורלציה עם סוגי עיבוד שונים, אשר הם בתורם בקורלציה עם סוגי שיפוט שונים. 

 

האם קיימת קורלציה בין סוג הדילמה לסוג השיפוט?

בחלק זה נתמקד בשלב הראשון של המודל אשר הראה קורלציה בין סוג הדילמה (פרסונלי\לא פרסונלי) לסוג העיבוד הקוגניטיבי (קוגניטיבי\רגשי). בפרט, נתמקד  בהבחנה בין דילמות פרסונליות ללא פרסונליות ובבעיותיה. מחקרים שונים תקפו את ההבחנה בין פרסונלי ללא פרסונלי כגורם המהווה אינדיקציה לסוג השיפוט המוסרי שיינקט. אנו נבחין בין שני סוגים של התקפות. הראשונה, מראה כי למרות שהמקרה הינו פרסונלי השיפוט יהיה תועלתני. כך למשל, קאם (1996) הציע מקרה היפותטי בו מצד אחד של מגש מסתובב ניצבים חמישה אנשים ומצדו השני עומד אדם אחד.  מגש זה מונח בחלקו על פסי הרכבת כאשר החמישה נצבים בחלק שעל פסי הרכבת ואילו האחד ניצב מחוץ לפסי הרכבת, כל זאת בזמן שקרונית דוהרת לכיוונם. בכדי להצילם יש לסובב את המגש, דבר אשר יגרום למותו של האדם האחד. גרין (2008) בדק מקרה זה ומצא כי רוב הנבדקים נטו לשיפוט תועלתני וזאת בניגוד להשערה כי במקרים פרסונליים כגון זה הנבדקים ייטו לעבר שיפוט דאונטי.  

כיוון התקפה נוסף מלמד כי במקרים "לא פרסונליים" עדיין נמצא הבדל בסוג השיפוט.  כך למשל, מייקהייל ( Mikhail, 2007) הציג שתי דילמות הראשונה מכונה "הדילמה של נד" (איור A) אשר הנבדק נדרש להכריע האם להסיט את הרכבת אל עבר אדם בודד עם ציוד כבד בכדי להציל חמישה כאשר האדם הבודד מהווה מחסום המונע את המשך דהירת הרכבת לעבר החמישה. "הדילמה של אוסקר" (איור B) דומה לזו של נד רק שמאחורי האדם הבודד ניצבת אבן גדולה אשר תחסום את הרכבת מלדרוס את חמשת האנשים. למרות ששני המקרים אינם פרסונליים, נמצא שב"דילמה של נד" הנבדקים נטו לשיפוט דאונטי ובדילמה של אוסקר נטו לשיפוט תועלתני. ממצאים אלו אינם מתיישבים עם ההשערה של גרין שהאינדיקציה לשיפוט מוסרי מבוסס על ההבחנה בין "פרסונלי" ל"לא פרסונלי".  

 

לסיכום, על פי גרין הגורם שמבחין בין שיפוטים דאונטים לשיפוטים תועלתנים הינו הגורם ה"פרסונלי". באם הוא נוכח הרי שהשיפוט יטה להיות דאונטי. במקרים "לא פרסונלים", ניטה לשיפוט תועלתני. יחד עם זאת הדילמות של מקהייל וקאם מלמדות כי הגורם ה"פרסונלי" אינו תמיד מהווה אינדיקציה לסוג השיפוט שיינקט. כתוצאה מכך, הקשר שגרין טווה בין דילמה "פרסונלית" שמעוררת עיבוד רגשי לבין שיפוט דאונטי מוטל בספק. לאור קשיים אלו, נשאל האם העיבוד הרגשי נמצא בקורלציה עם צורת שיפוט יחודיית כפי שגרין מציג זאת (מקשר בין שיפוט דאונטי לעיבוד רגשי) או שמא העיבוד הרגשי לא מכיל בתוכו 'מצפן מוסרי' ספציפי?

 

האם קיימת קורלציה בין סוג העיבוד לסוג השיפוט?

גרין טוען כי בני אדם צריכים להגיע למסקנה זהה עבור דילמת הגשר ודילמת הקרונית זאת משום שהן בעלות אותה משמעות [זוהי טענה שניתן לערער עליה, אך לא נעשה זאת במסגרת העבודה הזו. ראה למשל: קאם (2007),  ברקר (2009)]. במסגרת עבודה זו נקבל טענה זו כהנחת עבודה. בחלק הקודם בחנו את הקשר בין סוג הדילמה (פרסונלי) לשיפוט דאונטי וראינו שני מחקרים שמראים כי זהו לא קשר הכרחי. בחלק זה, נבחן את הקשר בין עיבוד רגשי (להלן: מערכת 1) לשיפוט דאונטי . נשאל, האם המכניזם של מערכת 1 הוא כזה שמציית לצורת חשיבה סדורה (למשל לדאונטולוגיה)  או שמא לא ניתן לייחס למערכת זו שיטה סדורה.  כלומר, בחלק זה נתנתק מהדילמות הקונקרטיות שגרין הציג ונציג את התפקיד של מערכת 1 בעת קבלת החלטה בדילמות זהות אך יחד עם זאת, מעוררות תחושות שונות. כך למשל, ראינו איפוא כיצד בדילמת הקרונית רוב הנבדקים מצילים חמישה על חשבון חיים של אדם אחד ובדילמת הגשר הנבדקים לא מוכנים להציל חמישה על חשבון חיים של אדם אחד, וזאת למרות שעל פי גרין (2007) מדובר בדילמות זהות.

לפני שנענה על השאלה (האם קיים קשר בין שיפוט לעיבוד) נציג את התפקיד של המערכת הרגשית בעת קבלת החלטה. מפאת קוצר היריעה נבחן את התפקיד של מערכת 1 מהפרסקפטיבה של אפקט ההיצג.      

אפקט ההיצג הינו מקרה בו מוצגות שתי דילמות המייצגות את אותו מצב עולם דהיינו, תנאי האמת שלהם זהים כך שאם אחד אמת אז השני בהכרח אמת. למרות שמדובר במקרים זהים, הרי שהמנגנון האסוציאטיבי עשוי להעניק לכל דילמה משמעות שונה. לכן, למרות שההחלטה בשני המקרים צריכה להיות זהה, הרי שמערכת 1 תגיב באופן שונה עבור כל דילמה וכתוצאה מכך ההחלטה לא תהיה זהה (כהנמן, 2011).

בעקבות הבחנה זו, כהנמן מבחין בין "בני-כלכל" ["בהבדל מ"בני כלכל", ל"בני אנוש" שהפסיכולוגים מכירים יש מערכת 1. השקפתם על העולם מוגבלת על ידי המידע הזמין להם ברגע נתון, ולכן הם אינם יכולים להיות עקביים והגיונים כמו בני כלכל  [...] ובדרך כלל יש להם מושג קלוש בלבד לגבי מה שימצא חן בעיניהם בשנה הבאה או אפילו מחר" (כהנמן, 2011. ע' 301)] אשר ההחלטות שלהם צמודות למציאות וכתוצאה מכך הם יגיבו בשני המקרים באופן זהה. "בני-אנוש" לעומת זאת, יגיבו לדילמות זהות בדרכים שונות וזאת משום שהדילמות השונות עשויות לעורר אצלם נטיות ורגשות שונים. כלומר, אנשים אלו הם צמודי היצג, לתיאורים של המציאות, ולא למציאות עצמה.

טענה נוספת שכהנמן  מעלה היא, שבמקרים מסויימים [כהנמן מציין לפחות שלושה מקרים בהם הרגש המוסרי צמוד להיצג ולא למציאות. אנו מעוניינים לטעון כי ניתן לפרש את הממצאים של גרין כמקרה נוסף בו הרגש המוסרי צמוד להיצג ולא למציאות] הרגש המוסרי צמוד להיצג ולא למציאות:

"אינך מצוייד באינטואיציות מוסריות משכנעות שינחו אותך בפתרון הבעיה. רגשותיך המוסריים צמודים להיצגים, לתיאורים של המציאות במקום למציאות עצמה. המסר לגבי טבעו של ההיצג הוא בוטה: אין לראות בהיצג התערבות המסווה או מעוותת העדפה סמויה" (כהנמן, 2011. ע' 418).

אנו מעוניינים להציע כי אם אנו מניחים שדילמת הקרונית ודילמת הגשר מתארות מציאות זהה (דבר שאינו הכרחי)  הרי שהדרך להסביר את ההבדל בין המקרים הוא באמצעות הבנה של תפקוד מערכת 1 בכל אחת מהדילמות.   

הבנת המערכת הקוגנטיבית והתפקוד של מערכת 1 מצד אחד מגבה את הטענה של גרין מכיוון שהסיבה להבדל בין שתי המקרים נובעת מהתגובה הרגשית השונה (בדילמת הגשר התגובה הרגשית חזקה יותר והיא בקורלציה עם ההחלטה להציל אחד על חשבון חמש). יחד עם זאת, בשונה מגרין שקשר בין אינטואיציה רגשית לבין צורת חשיבה סדורה המכונה דאונטולוגיה, הרי שעל פי כהנמן האינטואיציה הרגשית מגיבה להיצגים בלבד ולא למציאות. כלומר, לא עומדת מאחורי האינטואיציה הרגשית משנה סדורה. העיבוד הרגשי אם כן, מגיב לתיאורים של המציאות וככזו היא אינה מכילה בתוכה מצפן מוסרי. זאת בשונה מגרין שטען כי האינטואציה הרגשית משרתת צורת חשיבה דאונטית.

בכדי לבחון את ההצעה שמערכת 1 אינה מכילה בתוכה מצפן מוסרי, ניתן לחקור במחקר עתידי דילמות מוסריות מגוונות ולבחון האם קימת התאמה בין מערכת 1 לסוג שיפוט ספיצפי (למשל, לדאונטולוגיה). בספרות הקיימת קיים אישוש להצעה זו מהכיוון הפילוסופי והכיוון האמפירי. מהכיוון הפילוסופי נטען (Sinnott-Armstrong et al., 2012) כי לא ניתן לאגד את התחום המוסרי לקטגוריה אחת דהיינו, אין מאפיינים משותפים לכל השיפוטים המוסריים השונים.  כתוצאה מכך, הרגש המוסרי אינו מציית בכל השיפוטים המוסריים לאותה צורת חשיבה ולכן לא ניתן לטעון כי הרגש המוסרי מונע מדאונטולוגיה. כמו כן, מספר פילוסופים (למשל, Churchland, 2011) טענו כי מקרי הקרונית והגשר הינם מקרים קיצוניים שאינם משקפים את תהליך השיפוט המוסרי. כתוצאה מכך, לא ניתן להסיק ממקרי הקרונית והגשר טענה כללית בדבר הקשר בין מערכת 1 לשיפוט דאונטולוגי. מהכיוון האמפירי, מחקרם של פרקינסון ושותפיו (Parkinson et al., 2011) הבחין בין שלושה תחומים מוסריים: נזק, גועל וחוסר הגינות. מחקר זה הראה כי כל אחד מהתחומים נמצא בקורלציה עם פעילות מוחית שונה. כלומר, אין פעילות מוחית משותפת עבור כל השיפוטים המוסריים. אחת המסקנות שעולות היא שהרגש המוסרי משפיע על כל אחד מהתחומים בצורה שונה ולכן, האינטואיציה המוסרית בכל אחד מהתחומים מושפע מפרמטרים שונים. 

לסיכום, בעבודה זו הצגנו את המודל של גרין שמבוסס על קורלציות בין עיבודים קוגניטיבים לאיזורים במוח. מודל זה מראה כי בעת שיפוטים מוסריים העיבוד הקוגנטיבי והרגשי מתחרים זה בזה.כמו כן, גרין טוען כי דילמות פרסונליות מתאפיינות בעירור רגשי ומקיימות קורלציה עם שיפוט דאונטולוגי. בנוסף, דילמות לא פרסונליות מתאפיינות ב"עיבוד קוגנטיבי" ומקיימות קורלציה עם שיפוט תועלתני.   לאחר מכן, הראנו מספר מחקרים המלמדים כי ישנם מקרים בהם לא נמצאה התאמה בין דילמות פרסונליות לשיפוט דאונטי. לבסוף, בחנו את הקשר שבין עיבוד רגשי (מערכת 1) לשיפוט דאונטי מהפרספקטיבה של תהליכים קוגנטיבים המאפיינים מקרים בהם אנשים נדרשים להכריע בדילמות עם אותו מצב עולם אך עם היצג שונה. ראינו כי לשיטת כהנמן מערכת 1 מגיבה להיצגים והיא חסרה מצפן מוסרי, וזאת בשונה מגרין שטען כי העיבוד הרגשי מכיל בתוכו מצפן (למשל, שיפוטים דאונטולוגים). הצענו לחקור האם אכן קיים קשר בין מערכת 1 לשיפוט ספיציפי והצבענו על כך שמחקרים מהתחום הפילוסופי והאמפירי מורים על כך שלא בהכרח ניתן להצביע על שיפוט מוסרי ספציפי המאפיין "עיבוד קוגנטיבי" מסויים. 

 

כהנמן דניאל. (2011). לחשוב מהר לחשוב לאט, 2011. תל אביב, מטר בשיתוף כנרת.

Berker, S. (2009). The normative insignificance of neuroscience. Philosophy & Public Affairs, 37(4), 293-329.

Bruni, T. (2013). Experimental moral psychology and its normative implications(Doctoral dissertation, University of Geneva).

Chaiken, S., & Trope, Y. (Eds.). (1999). Dual-process theories in social psychology. Guilford Press.

Churchland, P. S. (2011). Braintrust: What neuroscience tells us about morality. Princeton University Press.

Cohen, J. D., Perlstein, W. M., Braver, T. S., Nystrom, L. E., Noll, D. C., Jonides, J., & Smith, E. E. (1997). Temporal dynamics of brain activation during a working memory task.

Haidt, J. (2001). The emotional dog and its rational tail: a social intuitionist approach to moral judgment. Psychological review, 108(4), 814.

Greene, J. D., Sommerville, R. B., Nystrom, L. E., Darley, J. M., & Cohen, J. D. (2001). An fMRI investigation of emotional engagement in moral judgment.Science, 293(5537), 2105-2108.

Greene, J. D., Nystrom, L. E., Engell, A. D., Darley, J. M., & Cohen, J. D. (2004). The neural bases of cognitive conflict and control in moral judgment.Neuron, 44(2), 389-400.

Greene, J. D. (2007). The secret joke of Kant’s soul. Moral Psychology: Historical and Contemporary Readings, 359-372.

Greene, J. D.( Forthcoming) Beyond point-and-shoot morality: why cognitive (neuro) science matters for ethics. Ethics.

Kohlberg, L. (1969). Stage and sequence: The cognitive-developmental approach to socialization (pp. 347-480). New York: Rand McNally.

Kamm, F. M. (2001). Morality, Mortality: Rights, duties, and status (Vol. 2). Oxford University Press.

Kamm, F. M. (2007). Intricate ethics: Rights, responsibilities, and permissible harm.

Maddock, R. J. (1999). The retrosplenial cortex and emotion: new insights from functional neuroimaging of the human brain. Trends in neurosciences, 22(7), 310-316.

Mikhail, J. (2007). Moral cognition and computational theory.

Parkinson, C., Sinnott-Armstrong, W., Koralus, P., Mendelovici, A., McGeer, V., & Wheatley, T. (2011). Is morality unified? Evidence that distinct neural systems underlie moral judgments of harm, dishonesty, and disgust. Cognitive Neuroscience, Journal of, 23(10), 3162-3180.

Sinnott-Armstrong, W., & Wheatley, T. (2012). The disunity of morality and why it matters to philosophy. The Monist, 95(3), 355-377.

 

Please reload

Recent Posts
Please reload

  • Twitter Classic
  • c-facebook
  • c-flickr